רקע:
לכתף האנושית טווח תנועה עצום המאפשר לנו להשתמש בגפיים העליונות במרחב. בכדי לאפשר טווח זה התמיכה הגרמית ביציבות המפרק נמוכה כך שהתפקוד התקין של הכתף תלוי בשרירים, גידים, עצבים, רצועות ומבנים נוספים שמאפשרים זאת ע״י פעולה מורכבת ומסונכרנת. פגיעה באחד ממבנים אלו או בסנכרון ביניהם גורמת לכאבים, דלקות, הגבלת תנועה, קרעים וכו'…
כתף קפואה מתאפיינת בכאב והגבלה המחמירה באופן הדרגתי בהנעה האקטיבית והפאסיבית של הכתף. הגבלה בתנועה יכולה להימשך שנים רבות ולפגוע בתפקוד היומיומי בשל הכאבים וחוסר היכולת לבצע תנועות סיבוביות ומעל לגובה השכם.
כתף קפואה מופיעה ב 3% מהאוכלוסייה הכללית ובכ 20% מחולי הסוכרת. המחלה שכיחה בעשור השלישי עד חמישי לחיים עם שכיחות גבוהה יותר בנשים, במטופלים עם בעיות בתפקוד בלוטת התריס, בעיות לבביות ובכאלו הנמנעים מהפעלת הכתף עקב ניתוח, שבר או פציעה אחרת.
גורמים:
הגורם למחלה אינו ידוע והיא מתאפיינת בעיבוי והתכווצות מעטפת הרקמה הרכה של מפרק הכתף הנקראת קופסית (capsule), בעיקר בחלקה הקדמי.
תסמינים:
השלב הראשון של המחלה מתאפיין בכאב בלבד.
בשלב השני שנקרא שלב הקפיאה, מופיעה הגבלה הדרגתית בטווחי התנועה האקטיביים והפאסיביים.
בשלב השלישי, שהוא הארוך ביותר, ישנו קיפאון המתבטא בהגבלה ניכרת וקבועה בטווחי התנועה.
השלב הרביעי, שלב ההפשרה, מתאפיין בשיפור הדרגתי בטווחי התנועה.
ההפשרה מתרחשת לרוב תוך כשנתיים מתחילת הכאב אך בחלק מהמקרים נמצאו כאב ומגבלה ממושכים יותר לעתים גם עד 7 שנים ויותר.
אבחנה:
אבחנת המחלה נעשית עי ממצאים אופייניים בבדיקה הגופנית שמבצע הרופא.
בדיקות ההדמיה כגון צילום רנטגן, אולטרסאונד ו MRI של הכתף מבוצעות לשלילת גורמים אחרים להגבלת התנועה. בבדיקת ה MRI יכולה להדגים את הקופסית המעובה ואת נפחה המופחת האופייניים למחלה.
טיפול לא ניתוחי:
הטיפול הראשוני ברוב המקרים של כתף קפואה הוא לא ניתוחי.
אפשרויות הטיפול הלא ניתוחי:
מנוחה: הימנעות מפעולות המחמירות את הכאב, מאמצים ובעיקר תנועות הכרוכות בהרמת הזרוע מעל לגובה השכם.
טיפול תרופתי:
משככי כאבים – אקמול, אופטלגין, טרמדקס, זלדיאר וכו'…
נוגדי דלקת לא סטרואידליים – אתופן, ארקוקסיה איבופן וכו'…
נוגדי דלקת טבעיים – כורכומין, מספר 7 (no 7) וכו'…
טיפול פיזיוטרפי, הידרוטרפי ותרגול עצמי לחיזור מייצבי השכמות, שרירי עמ״ש גבי, מסובבים פנימיים וחיצוניים, דפרסורים של הכתף. שיפור גמישות וטווחי תנועה תוך שמירה על תבניות התנועה. חיזוק core muscles.
זריקות סטרואידים: הסטרואידים הם תרופה אנטי דלקתית חזקה שיכולה לעזור במקרים של התקף קשה. לסטרואידים, במיוחד בזריקות חוזרות, השפעה לא הפיכה על הגידים, השרירים ולמאלחש המקומי איתו הם מוזרקים השפעה על הסחוס המפרקי לכן יש להמנע ככל האפשר מזריקות חוזרות.
טיפולים משלימים כגון דיקור סיני ויבש, טווינא ושיאצו, כירופרקטיקה ואוסטאופטיה וכו'…
חסמים עצביים המבוצעים לרוב במסגרת מרפאת כאב.
טיפול ניתוחיים:
1. סקירה ארטרוסקופית וניפוח המפרק בהרדמה מקומית:
בשנים האחרונות קיים הליך ייחודי ובו מבוצע ניפוח המפרק (hydrodilatation) בהרדמה מקומית:
ההליך מבוצע בהרדמה מקומית ובו לאחר חיטוי וכיסוי הכתף בחדר הניתוח, מבצע הרופא בדיקת אולטרסאונד ומזהה את המיקום המדויק המפרק. לתוך המפרק מוכנסת מצלמה זעירה בקוטר של כ 1 מ״מ ומזוהים המבנים התוך מפרקיים ונזקים בהם במדה וקיימים כמו גם המבנה האופייני של הקופסית. בשלב זה מוחדר למפרק נוזל פיזיולוגי בכמות עולה באופן הדרגתי תוך העלאת הלחץ התוך מפרקי. פעולה זו גורמת להגדלת נפח הקופסית עד ליצירת חור. בסיום הפעולה מוזרק למפרק מאלחש מקומי וחומר סטרואידלי.
המטופל משוחרר לביתו כשעה לאחר סיום ההליך ורשאי לחזור לפעילות מלאה ביום שלאחר ההליך.
במחקרים שונים נמצא כי הליך זה יכול לשפר את טווחי התנועה, לקצר משמעותית את מהלך המחלה ולהחליף את הטיפול הניתוחי הארטרוסקופי המקובל הכרוך בשיקום ארוך והרדמה כללית.
סיבוכים אפשריים:
- זיהום: סיבוך נדיר ביותר בשל העובדה שמדובר בזריקה בלבד שנעשית בצורה סטרילית בחדר יעודי.
- קשיון: בחלק לא מבוטל מהמקרים הטיפול מביא לשיפור חלקי בלבד בטווחים.
- כאב: בחלק מהמקרים חלה החמרה בכאב לאחר הטיפול, אותה יש לאזן בטיפול תרופתי.
- עליית סוכר ולחץ דם זמנית הקשורה לטיפול ולחומר המוזרק לאחריו.
2. מניפולציה של הכתף בהרדמה:
מניפולציה של הכתף המבוצעת בהרדמה כללית או אזורית בחדר הניתוח. במהלך הטיפול הרופא מניע את הזרוע ע״פ סדר תנועות קבוע בשיטה ייעודית שתוארה ע״י מנתח כתף אמריקאי במחצית הראשונה של המאה העשרים (ernest kodan) ונקראת הפרדוקס ע״י קודמן. פעולה זו גורמת לקרעים בקופסית המעובה ובסיומה אמורים להגיע לטווח מלא או קרוב לכך על שולחן הניתוחים. בסיום הפעולה מוזרק למפרק מאלחש מקומי וחומר סטרואידלי.
במחקרים שונים נמצא כי הליך זה יכול לשפר את טווחי התנועה, לקצר משמעותית את מהלך המחלה ולהחליף את הטיפול הניתוחי הארטרוסקופי המקובל הכרוך בשיקום ארוך והרדמה כללית.
סיבוכים אפשריים:
- זיהום: סיבוך נדיר ביותר בשל העובדה שמדובר בזריקה בלבד בסוף הפעולה שנעשית בצורה סטרילית בחדר יעודי.
- קשיון: בחלק מהמקרים הטיפול מביא לשיפור חלקי בלבד בטווחים.
- כאב: בחלק מהמקרים חלה החמרה בכאב לאחר הטיפול, אותה יש לאזן בטיפול תרופתי.
- עליית סוכר ולחץ דם זמנית הקשורה לטיפול ולחומר המוזרק לאחריו.
- שברים בעצמות, קרעים בגידים ופריקות: סיבוך מאוד נדיר כל עוד המניפולציה מבוצעת בצורה נכונה על פי סדר תנועות מסוים.
3. סקירה ארטרוסקופית וניפוח המפרק ולאחריו מניפולציה בהרדמה:
מדובר בשילוב של שתי שיטות שמטרתו למקסם את היתרונות של שתיהן בצורה סינרגיסטית.
4. ניתוח ארטרוסקופי לניתוק הקופסית:
במקרים בהם מגבלת התנועה מפריעה לתפקוד היומיומי והטיפולים הקודמים לא צלחו, יש לשקול טיפול שבו מבוצע ניתוק ארטרוסקופי של הקופסית המעובה.
שלבי הניתוח הארטרוסקופי:
סקירה של המפרק והחלל מעליו על ידי מצלמה זעירה.
ניתוק הקופסית המעובה.
בחלק מהמקרים יש צורך בתיקון קרע בשרוול המסובב הנלווה לכתף הקפואה, פעולה זו יכולה להתבצע בו זמנית עם שחרור הקופסית או בניתוח נוסף לאחר השגת טווח תנועה מלא.
החיסרון של הטיפול הניתוחי, מעבר לצורך בהרדמה כללית, הוא השיקום הארוך שנמשך מספר חודשים.